גזר דין בתיק ת"פ 44107-05-10

1.         הנאשמים הודו בכתב אישום מתוקן (מיום 6.3.11 - שסומן מש/1), במסגרת הסדר טיעון, והורשעו בעבירות של קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין, ופציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 יחד עם סעיף 335(1)(2) וסעיף 29 לחוק העונשין.

הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים אינו כולל הסכמה לעניין העונש.

2.         לפי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמים ובדר שיבלי (להלן: " המתלונן") הינם קרובי משפחה המתגוררים בכפר שיבלי; עובר ליום 16.5.10, קשרו הנאשמים קשר לתקוף את המתלונן על רקע סכסוך קודם. לצורך קידום הקשר ומימושו, הצטיידו הנאשמים במקלות עץ והנאשם 1 אף חבש כובע גרב לראשו, וביום 16.5.10 ארבו למתלונן ליד ביתו; סמוך לשעה 22:00 כשחזרו המתלונן, אשתו סאוסן שיבלי (להלן: " המתלוננת") ושתי בנותיהם הקטינות לביתם, בצאתם מהרכב, התנפלו הנאשמים על המתלונן והמתלוננת בנוכחותן ולעיניהן של בנותיהם הקטינות. הנאשמים חבטו עם מקלות העץ בראשו של המתלונן עד שהתמוטט ונפל ארצה; בעודו שרוע על הרצפה, המשיכו הנאשמים להכות את המתלונן עם מקלות העץ בכל חלקי גופו. לאחר מכן, היכה הנאשם 1 את המתלוננת עם מקל העץ בראשה.

כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נגרמה למתלונן חבלת ראש עם חתך עמוק בחלק השמאלי של הראש באורך של 4 ס"מ וכן פצעי שפשופים בידו הימנית וברגלו השמאלית. המתלונן איבד את הכרתו, סבל מסחרחורות ואושפז למשך 3 ימים; למתלוננת נגרם פצע חתך בתנוך אוזן שמאל ואף היא נזקקה לטיפול רפואי.

3.         לחובת נאשם 1, יליד 1978, 4 הרשעות קודמות (ת/1) בגין עבירות אלימות, איומים ועבירות נגד שוטרים. הרשעתו האחרונה הינה בגין עבירות נגד שוטרים מיום 13.1.00.

4.         לחובת נאשם 2, יליד 1979, 3 הרשעות קודמות (ת/2) בגין עבירות אלימות. הרשעתו האחרונה הינה בגין עבירה של תגרה במקום ציבורי מיום 29.12.00.

5.         ביום 23.2.11 חתמו שתי המשפחות - זו של הנאשמים וזו של המתלוננים על "הסכם סולחה" (נ/1), לפיו ויתר כל צד למשנהו על כל  טענה ו/או תלונה בגין הסכסוך שביניהם; משפחת הנאשמים שילמה פיצוי מוסכם בסך 85,000 ש"ח ושני הצדדים התחייבו לנהוג בכבוד ולקיים יחסי משפחה תקינים.

6.         ראש המועצה המקומית שיבלי-אום אלג'נם, מר מוניר שיבלי, שהיה אחד משני חברי ועדת הסולחה, העיד כעד אופי מטעם הנאשמים. שני הנאשמים והמתלונן הם קרובי משפחתו. לדברי ראש המועצה, הנאשמים הביעו חרטה כבר מתחילת הסכסוך, רצו לפתוח דף חדש ולחצו עליו להתערב כדי לסיים את הסכסוך. מר שיבלי מכיר את שני הנאשמים בתור אנשים טובים; הוא הופתע לדעת שיש לחובתם הרשעות קודמות. שני הנאשמים שיתפו פעולה עם ועדת הסולחה והסכימו לסכום הפיצוי שקבעה; הסולחה נערכה בנוכחות מכובדים וסכום הפיצוי שולם למתלונן; לדברי העד: " היתה אוירה חיובית, עם נשיקות ודמעות בעיניים, כולם הצטערו על המקרה הזה" (עמ' 30, ש' 9-8 לפרוטוקול). נאשם 1 עובד מזה שנים במתנ"ס בכפרו כרכז נוער וספורט, וראש המועצה מתעתד להעסיקו בפרויקט "עיר ללא אלימות". ראש המועצה סבור, כי עונש מאסר עלול לפוצץ שוב את הסכסוך והוא מבקש להקל בעונשם של הנאשמים.

7.         בישיבה מיום 6.3.11, עת הודיעה על הסדר הטיעון, טענה ב"כ המאשימה, כי " הגענו להסדר הזה שלא כתקדים מחייב ובשל נסיבות מאוד מיוחדות של התיק, שכולל הגעה להסכם סולחה שהתגבש לאחר סכסוך ארוך וטעון מאוד בין שתי המשפחות" (עמ' 23, ש' 17-16 לפרוטוקול) וכן " בשל עניינים ראייתיים המצויים בתיק זה" (עמ' 23, ש' 22 לפרוטוקול); ב"כ המאשימה הוסיפה, כי הסדר הטיעון מקובל על המתלוננים.

8.         ב"כ המאשימה מבקשת להטיל על הנאשמים מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי מרתיע וקנס גבוה בהדגישה את חומרת העבירות ואת הנגע הרע של פתרון סכסוכים באלימות; לטענתה, הנאשמים התנהגו התנהגות בריונית והפעילו אלימות חמורה תוך שימוש בנשק קר; חומרה מיוחדת נעוצה בעובדה, שהמעשים בוצעו לאחר תכנון מוקדם, וכן בעובדה שהמעשים בוצעו לעיני שתי בנותיהם הקטינות של המתלוננים. עוד נטען, כי לחובת שני הנאשמים עבר פלילי בעבירות אלימות ושניהם לא ניצלו את ההזדמנויות שניתנו להם בעבר, והגיעה העת להטיל עליהם ענישה ממשית ומרתיעה. באשר לסולחה נטען, כי ניתן להתחשב בהסכם הסולחה שהושג בין הצדדים, אשר בעטיו לא נתבקש פיצוי למתלוננים, אף שאין המדובר בשיקול מכריע בגזירת העונש, הגם ששיקול זה נלקח בחשבון בעת ההגעה להסדר הטיעון.

9.         ב"כ הנאשמים מבקשים שלא למצות את הדין עם מרשיהם ולהסתפק בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. הנאשמים הודו בכתב האישום בהזדמנות הראשונה לאחר תיקון משמעותי, לפיו, בוטל כתב האישום נגד נאשם אחר (נאשם 2 בכתב האישום המקורי); הודאת הנאשמים חסכה זמן שיפוטי יקר וחסכה את העדתם של המתלונן והמתלוננת. המתלונן והנאשמים הינם קרובי משפחה ושכנים. הנאשמים הביעו חרטה כנה ואמיתית על מעשיהם והפנימו את חומרת מעשיהם.

            באשר להסכם הסולחה (נ/1) נטען, כי אין המדובר במס שפתיים אלא בהסכם אמיתי, שהושג לאחר מאמצים רבים, כשהמתלוננים היו מיוצגים על ידי עו"ד מטעמם; הצדדים סעדו יחדיו וביקרו אחד בביתו של השני. למתלוננים שולם פיצוי בסכום נכבד. לטענת ב"כ נאשם 2, הסכסוך החל בתלונה שהוגשה על ידי אשתו של נאשם 2 נגד המתלונן ביום 12.5.10 לאחר שזו הותקפה על ידי המתלונן; המתלונן עמד על כך, כי במסגרת הסכם הסולחה תוותר גב' שיבלי על תלונתה נגדו, וכך היה; גם מר ג'מאל שיבלי, אחיו של נאשם 2 ויתר על תלונה שהגיש נגד אחיו של המתלונן לאחר שתקף אותו; גם אביו של נאשם 2 ויתר על תלונה שהגיש נגד אחיו של המתלונן לאחר שהותקף על ידו ביום האירוע נשוא כתב האישום.

באשר לעברם הפלילי של הנאשמים, טוענים ב"כ הנאשמים, כי מדובר בעבר ישן ומעולם לא נשאו הנאשמים מאסר בפועל; עוד נטען, כי הנאשמים שהו במעצר מלא משך 40 יום (מיום 17.5.10 עד ליום 29.6.10) ומאז הם שוהים במעצר בית מלא בהרחקה מכפרם; באשר לחבלות שנגרמו למתלוננים נטען, כי המתלונן הגיע לביה"ח כשהוא בהכרה מלאה. החבלה שנגרמה לו הינה חיצונית, שאינה מותירה נכות. באשר למתלוננת נטען, כי מדובר בחבלות שטחיות ביותר, היא טופלה ושוחררה מיד לאחר מכן.

באשר לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים הודגש, כי נאשם 1 עובד בחברה למתנ"סים ועתיד להתחתן בחודש יולי הקרוב; נאשם 2 עובד בבית אבות בטבריה, נשוי מזה כשמונה שנים ללא ילדים; אשתו נמצאת בהריון מתקדם לאחר טיפולי הפריה ארוכים (נ/2). עוד נטען, כי הנאשמים ניהלו אורח חיים נורמטיבי ועבדו לפרנסתם, כפי עדותו של ראש המועצה.

10.        כמו כן, שמעתי את דברי הנאשמים אשר הביעו צער וחרטה על מעשיהם. 

11.        הנאשמים חטאו בעבירות אלימות חמורות. בשל סכסוך קודם בינם ובין המתלונן, הם ארבו למתלונן סמוך לביתו ותקפו אותו ואת אשתו וחבלו בהם באמצעות מקלות עץ, כל זאת לעיניהן של שתי בנותיהם הקטינות של המתלוננים. די לעיין בלוח התצלומים (ת/3) כדי להתרשם מחומרת החבלה בראשו של המתלונן (חתך עמוק באורך כ- 4 ס"מ, שחייב את אשפוזו בבית חולים).

ניסיונם של הנאשמים לפתור את הסכסוך באמצעות אלימות חמורה, תקיפת המתלוננים על ידי שני הנאשמים בצוותא, באמצעות נשק קר (מקלות עץ), לאחר תכנון מוקדם, בשעות הלילה, סמוך לביתם של המתלוננים ולעיני בנותיהם הקטינות, חבלת הראש והפצעים שנגרמו למתלונן והנזקים שנגרמו למתלוננת, יש בכל אלה כדי ללמד על חומרת מעשיהם של הנאשמים. מלבד החבלות והפציעות שנגרמו למתלוננים, קל לשער את הפחד, האימה ועגמת הנפש הרבה שנגרמו למתלוננים ולבנותיהם הקטינות, משפגעו הנאשמים בגופם, בשלוותם ובביטחונם האישי של המתלוננים.

12.        ככלל מעשי אלימות מצדיקים תגובה עונשית ממשית. בית המשפט העליון פסק וחזר ופסק, כי המאבק ב "תת תרבות הסכין" רחוק מלהגיע לסופו ומשכך מוטלת עלינו החובה לשרש תופעה נפסדת זו וזאת על ידי החמרה בעונשם של מי שבחרו לפגוע בגופו של הזולת בסכינים או במקלות עץ או בכלי משחית אחר (ראו: ע"פ 1552/08 משה פרטוש נ' מדינת ישראל).

עוד נפסק, כי " נוהגם של מיקצת האנשים ליישב חילוקי דעות ביניהם במוטות ברזל, בקרשים ובסכינים, נוהג מגונה הוא. ראוי הוא לתגובה קשה של בתי המשפט. תת-תרבות הסכין, כפי שאמרנו לא אחת, דינה כי תיעקר, והעושים ייענשו בכל חומרת הדין. יצא הקול מבית המשפט ויידעו הכל, כי הנועץ סכין בגופו של הזולת ייסגר בבית-האסורים לתקופות-שנים" (ע"פ 259/97 סובחי נ' מדינת ישראל).